"הוא לא היה צריך להרים את הבחורה"- שיחה עם נזיר

31.10.2010

התובנה שאנחנו נצמדים למחשבות ידועה לנו מזרמים מסוימים בבודהיזם. מה שנקרא אחיזה-(attachment).  אחד הסיפורים שממחישים את זה הוא הסיפור הידוע על שני נזירים, מורה ותלמידו שהלכו להם ביער וכשהגיעו לחצות את הנהר, ראו בחורה לבושה לבוש מינימאלי שביקשה את עזרתם לחצות את הנהר (לפי אחת הגרסאות היא לא רצתה להרטיב את בגדיה ולכן ביקשה שירימו אותה) המורה ניגש אל הבחורה הרים אותה על כתפיו, לתדהמתו של התלמיד וכך חצו שלושתם את הנהר. כשסיימו הניח המורה את הבחורה ושני הנזירים המשיכו בדרכם. לאורך כל הדרך התלמיד לא ידע את נפשו מרב מבוכה ובלבול.. לראות את המורה הנערץ עליו ככה מתנהג! ועוד מס' ימים הם ישובו למנזר ומה יגיד לאחיו הנזירים? האם יגלה להם שהמורה חטא בחטא הצניעות..כעבור 3 ימים כבר לא יכול היה התלמיד להחזיק את עצמו והתפרץ על המורה בשאלה, איך זה שהרמת כך את הבחורה ? ענה לו המורה- אני הורדתי אותה אחרי שחצינו את הנהר, אתה עדיין נושא אותה על כתפיך.

אם כך הסיפור מראה לנו מה קורה כשנאחזים במחשבות (attachment) = סבל ומתח לעומת כשמשחררים מהאחיזה- חופש ושחרור. אולם איך מגיעים לכך? בזרמים מסוימים בבודהיזם, מציעים לנו לעשות מדיטציה, להתבונן במחשבות ולהגיע למצב של אי-חשיבה.

בתור מתרגלת את שיטתה של ביירון קייטי, החלטתי לעשות מעשה ולהיכנס לסיפור. לפגוש את התלמיד ולעשות אתו חקירה. וכך ברגע של הפסקה במהלך דרכם המשותפת שלו ושל מורו, סימנתי לו להתקרב אליי. ראיתי שהוא עצבני. ביקשתי ממנו לספר מה עובר עליו. והוא סיפר לי את הסיפור כמו שאתם כבר מכירים. בכל זאת אכתוב את הדברים כפי ששמעתי אותם ממנו:

-אני פשוט המום, אני לא מבין את המורה שלי, ראית מה הוא עשה?

-הוא לקח בחורה על כתפיו כדי להעביר אותה את הנהר.

-בדיוק! הוא לקח בחורה על כתפיו כדי להעביר אותה את הנהר!

-אני רואה שזה מעצבן אותך, מה אתה חושב שהוא היה צריך לעשות?

-זה ברור לא? הוא היה צריך להתעלם ממנה! הוא נזיר! נזירים לא אמורים לקחת בחורות על הכתפיים שלהם ..באמת! אני צריך ללמד אותך את זה?

-המחשבה שלך אומרת –"הוא לא היה צריך לשאת את הבחורה על כתפיו" ומה קרה במציאות?

-הוא לקח אותה..אני עדיין בשוק מזה.

-כלומר המחשבה שלך מתווכחת עם המציאות. סיבה טובה לחקור אותה. מוכן?

-רק אם יצא שאני צודק בסוף.

-אני לא יכולה להבטיח לך את זה..מוכן בכל זאת?

הנזיר לקח נשימה עמוקה וענה.- מוכן.

אז שאלתי- "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו". האם זאת האמת?

-אמת לאמיתה!

-"המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?

-בוודאות?

-כן, במאה אחוז ביטחון..?

-לא. אני לא יכול.

-איך אתה מגיב, מה קורה לך , נזיר יקר,כשאתה מאמין למחשבה "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" ובמציאות, הוא לקח אותה.

-אני פשוט מתחלחל , אני לא מפסיק לראות את התמונה הזאת בראש שלי, יש לי ממש בחילה מזה. אני מרגיש אכזבה גדולה מהמורה ובלבול גדול.

-מה מבלבל אותך?

-אני מרגיש בגידה, אני לא יודע מה לעשות עכשיו, אם לספר לנזירים האחרים מה שקרה. אני במבוכה גדולה. וזה כבר כמה ימים שזה משגע אותי.

-איך אתה מתייחס אל המורה שלך כשאתה מאמין למחשבה "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" ?

-כבוגד, כמי שבגד בערכים של המנזר, ערכים של צניעות, אנחנו אפילו לא מדברים עם נשים במנזר .אני לא מעז להסתכל לו בעיניים, אני עונה לו בלאקוניות כשהוא פונה אליי, אני לא פותח בשיחה..הכול התהפך לי.

-איך אתה מתייחס אל עצמך כשאתה מאמין למחשבה?

-אני מרגיש אבוד. הלך לי המורה. אני מרגיש שאני הולך להתפוצץ, אני מרגיש שלא אוכל להחזיק את זה עוד הרבה זמן ויבוא הרגע שאתפרץ עליו ואני מפחד גם מהרגע הזה.

-האם המחשבה הזאת מוסיפה לך שלווה או לחץ?

-לחץ גדול אבל אם הוא לא היה לוקח אותה, אז בכלל לא הייתי לחוץ עכשיו, הכול בגלל מה שהוא עשה. אני לא יכול לשלוט בזה. ברור שהייתי מעדיף ללכת עכשיו בשלווה. זאת שאלה מיותרת.

-נזיר יקר, מה אתה לא יכול לראות או לעשות כשאתה מאמין למחשבה הזאת?

-אני לא יכול ליהנות מהדרך..בחיי, עכשיו אני קולט את זה ששלושה ימים אני רק חושב על זה ולא שמתי לב לנוף המשתנה. מידי פעם המורה הפנה את תשומת לבי לפרח בדרך או שדה חרוש ואני בכלל לא שמתי לב לזה עד שהוא הראה לי.

מה עוד אתה לא יכול לראות כשאתה מאמין למחשבה-

-אני לא יכול לראות אותו, את המורה. למה הוא עשה את זה. אולי הייתה לו סיבה טובה . אולי יש משהו שאני לא יודע..אני לא יכול לראות את הבחורה..בס"ה היא הייתה במצוקה ואני רק רואה אותה בתור חוצפנית שמעיזה לבקש עזרה מנזירים צנועים ותמימים.אני גם לא יכול לראות את עצמי ואת הזכות שיש לי ללוות את המורה שלי.

-מי תהיה בלי המחשבה  "המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו"

-בלי המחשבה? הייתי יכול ליהנות מהדרך, מהשקט והיופי שביער. אני מרגיש עכשיו שהחמצתי כמה ימים מחיי בגלל המחשבה הזאת..בלי המחשבה אני אפילו מעריך את המורה שעל אף חוקי הצניעות הנוקשים במנזר, הוא יודע להושיט עזרה לאדם במצוקה.

בוא נתקדם להיפוכים

-המחשבה הראשונית-"המורה לא היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו" , תהפוך אותה-

1- "המורה היה צריך לקחת את הבחורה על כתפיו"

הבחורה הייתה במצוקה. המורה הגיש את עזרתו. ככה אנחנו, נוהגים לעזור לאחרים.

בזכות זה שהוא הרים אותה אני עכשיו מבין איך אני יכול לשכוח את עצמי ולהתעסק במשהו שבכלל לא קשור אליי.

2- "אני לא הייתי צריך לקחת את הבחורה על כתפיי"

לא הייתי צריך כי המורה לקח..אולי קצת קינאתי בו ודמיינתי איך זה לקחת אותה ..בחיים לא לקחתי בחורה על הכתפיים.. לקחתי אותה במחשבות שלי, כבר שלושה ימים שאני לוקח אותה...בעצם לקחתי גם אותה וגם את המורה על הכתפיים שלי..ולא הייתי צריך..

3 -"החשיבה שלי אומרת שהמורה לא היה צריך לקחת אותה על הכתפיים" במציאות הוא לקח אותה, הוריד אותה, המשיך ללכת ושום דבר לא השתנה בו. הוא המשיך להתייחס אליי כרגיל. אני אפילו לא יודע מה אני צריך לעשות , אז איך אני יכול להחליט עליו ...החשיבה שלי אומרת לי .זה הכי נכון..ואני לא חייב להאמין לה..

ירדה לי אבן מהלב..תודה לך!

תודה שנתת לי להיכנס לסיפור שלך ,נזיר יקרJ

 והנה אני כאן.. האם אתם יכולים לראות עוד היפוך שנסתר מעיני הנזיר ומעיניי?

 להתראות  בינתיים

יומבורך, בתגל

גן הזבובים המתפצלים

חשוון תשע"א.

גן הזבובים המתפצלים.

אחרי שעברתי לגור בחיפה, הייתי קובעת עם הלקוחות התל-אביבים שלי מקומות פגישה אקזוטיים למדי. המקום החביב עליי היה פארק הירקון, בספסל הקרוב לנהר ליד עץ איקליפטוס עבות.

גלית הייתה לקוחה שהגיעה אליי אחרי ששמעה הרצאה שלי על The Work.  היא הגיעה טיפה באיחור ל"משרד" התנצלה רבות והתיישבה על-ידי בספסל. הפנים שלה חייכו אליי ויחד עם זאת יכולתי לראות בה סימנים של חוסר מנוחה. תהיתי אם זה בגלל המקום הלא קונבנציונאלי למפגש מסוג זה, או שמא היא חוששת ממני ומהצלחת האפשור. ואולי זה חוסר מנוחה שמלווה אותה תמידית.

ביקשתי ממנה לספר לי קצת על עצמה ומה מביא אותה לפגישה איתי.

היא ענתה לי שהיא בת 42 ומעולם לא עזבה את בית אמה, היא מפחדת לגור לבד, היא מובטלת, אין לה בטחון עצמי וגם סיפרה שהיא סובלת מסכרת.

שאלתי אותה מה היא ניסתה בעבר כדי לשנות את מצבה. לאיזה סוגי טיפול היא פנתה. מסתבר שהיו לה כמה ניסיונות עם פסיכולוגים ומטפלים שונים. מעולם לא הרגישה נתרמת מהם ואף סיפרה לי על פסיכולוגית אחת שנרדמה במהלך פגישתם והשאירה אותה מאוכזבת ומבוישת.

 עברה במוחי מחשבה שכיוון שגלית באה עם ניסיון עשיר בטיפולים בלתי מספקים יש סיכוי גדול שהיא תהיה סקפטית לגבי הצלחת הפגישות שלנו.

האם אין זה כך בד"כ? אנחנו משליכים את חווית העבר אל העתיד וכך משחזרים שוב ושוב את אותה חוויה והמצחיק הוא שאנו מצפים שמשהו אחר יקרה, מצפים לשינוי..

הישרתי מבט אליה וביקשתי ממנה לומר לי, מדוע אינה חושבת שהמפגשים שלנו יצליחו ויעשו איזה שינוי.

גלית הייתה המומה מהשאלה. הרי לא אמרה דבר שיבשר שהיא חושדת בי או במפגש, להיפך היא שידרה נחמדות ועליצות כלפיי .

בחיים שלי לא שאלו אותי שאלה כזאת, היא אמרה. נדמה היה לה שכמו "תפסתי אותה על חם".

לא הופתעתי. הרי כשמתחילים טיפול באים עם אופטימיות ורצון להצליח ומה אני מביאה את השליליות הזאת על ההתחלה. מקסימום ישאל אותך המטפל- למה אתה חושב שהטיפולים האחרים לא הצליחו. אבל הוא לא ישאל על הרגע הזה, הנוכח כאן ועכשיו.

 ועניתי. אני שואלת כי נדמה לי שיש מתחת לרצון הטוב לעשות שינוי הרבה פחדים וחששות ומחשבות שטוענות נגד ההצלחה של ה"טיפול" האם אני צודקת?

גלית התגלגלה מצחוק ואמרה שנכון ויש מלא סיבות שהיא חושבת שבגללן ה"טיפול" לא יצליח.

כמה פעמים אנחנו הולכים לקראת משהו בהתלהבות מסוימת אולם בפנים מכרסם החשש.. אה, זה לא ילך..אין סיכוי..כמה פעמים יצאת לפגישה התלבשת יפה והתאפרת, אבל בפנים היה שדון קטן שזמזם.. ממילא לא ייצא מזה כלום..אין טעם.. אם לא נפגוש את המחשבות האלה בעודן קטנות הן יהפכו להיות בעלי הבית וינהלו את הפגישה שלנו.

ביקשתי ממנה למנות את המחשבות המתנגדות למפגשים איתי ואני כתבתי מילה במילה במחברת שלי:

אני לא אבין את השיטה.

אין לי ניסיון באיפשורים.

זה דורש יכולת קוגניטיבית גבוהה.

אני כבר מבוגרת מידי לעשות שינוי.

וכך היא המשיכה כשבמשך כל הזמן הזה היו 2 זבובים שנעמדו על פניה ושוטטו סביב פצעון שהיה על שפתיה. כמובן שזה הציק לה מאד. מידי פעם ניסתה להעיף אותם אגב דיבור ובשלב מסוים היא אפילו כעסה במבוכה ואמרה- אוף שהזבובים האלו יעזבו אותי כבר.

ואני כתבתי מילה במילה- שהזבובים האלה יעזבו אותי כבר.

אחר-כך הקראתי לה את כל המשפטים שלה וביקשתי למצוא את המחשבה שהכי מלחיצה אותה. כשקראתי את המחשבה- שהזבובים האלה יעזבו אותי כבר. היא צחקה והתפלאה שכתבתי אותה. חייכתי ואמרתי שכתבתי את המחשבה הזאת, כי הזבוב נראה לי מטאפורה לדברים שאת רוצה שיעזבו אותך. היא פקחה עיניים גדולות ואמרה, אז בואי נחקור את המחשבה הזאת.

מה שהיה מופלא ומצחיק כל-כך הוא  שלאורך החקירה זבוב אחד נשאר על פניה והמשיך והתמיד בעמידה עיקשת על הפצעון בשפה של גלית . כאשר הגענו לשאלה ה4 מי תהיי בלי המחשבה-הצעתי לגלית לדמיין שהמחשבה פורשת כנפיים ,עפה לאחת הסירות ששטו לידינו בנהר וממשיכה איתה עד לים, בזמן שגלית נשארת פה על הספסל בלי המחשבה.. הזבוב האמיתי ,כאילו הקשיב לנו ,פרש כנפיים ועף סופסוף..ממש שיתף פעולה בצורה שהדהימה את שתינו.

בהיפוכים מצאנו מתי ה"זבובים" משרתים אותנו, מתי הם מעוררים אותנו לפעולה, לעשייה, לשינוי.

שנתיים אחרי החקירה הזאת והדימוי של הזבוב נשאר בשיחה המשותפת שלנו. ביקשתי מגלית לזהות את הזבובים כאשר הם תוקפים אותה ואף לתת להם שמות (זה בגלל הנטייה היצירתית של שתינו).

כיוון שהתרגיל שנתתי לה מצא חן- בעיניי, דבר שקורה בד"כ עם עצות שאנחנו נותנים לאחרים ומגלים שנועדו בשבילנו.. החלטתי גם אני להיכנס קצת לתחום הזבובולוגיה ולתת בהם סימנים.

אז מה זה בכלל זבוב? זבוב זאת מחשבה שמזמזמת במוחך, לא נותנת מנוח ובוודאי שלא לשמוח.

אני קוראת לכל המחשבות/זבובים מהסוג המטריד- זבובי משא .

משא= מחשבות שליליות אוטומטית.

וזבוב= זה בראשך והבחירה בידך

מחשבות ככלל הן אוטומטיות הן באות משום מקום כמו עננים ..הן גם לא אישיות..כולנו חולקים את אותן מחשבות במינונים שונים ואנחנו בטוחים שהמחשבות האלה הן אנחנו, הן הזהות שלנו והן בטח צודקות.

והאמת היא שהרבה פעמים מחשבות הן לא אמיתיות ולא מציאותיות !

אבל מה זאת אומרת שהבחירה בידי? זאת  אומרת (ולא תמיד זה פשוט) כשמזמזם לי 'זבוב משא' כזה בראש, אני יכולה לעצור אותו ולעשות בירור קצר, לאיזה מין הוא שייך, באיזה זבוב מדובר ואז לעשות איתו איזו שיחה קצרה כדי לשחרר אותו שיעוף רחוק ולהחזיר את עצמי לשלווה.

ומצאתי כמה מיני זבובים-

זבובלמדה- זבוב קורא העתידות- הולך להיות לי רע, זה לא יצליח, אין סיכוי שתהיה הסכמה, זה יתקלקל (זבוב שמחליט על העתיד).

זבובולון- זבוב קורא המחשבות (זבוב שמתיימר לדווח מתוך המוח של האחר).

- המבט הזה אומר שהוא לא אוהב אותי, הוא מתכוון לרדת עליי, הוא לא מעריך אותי.

זבובושה- זבוב המזמזם לך להתבייש בחלקים בך שהוא חושב שעושים אותך לא מוצלח או לא ראוי, זה זבוב שהפזמון החוזר שלו הוא-אני לא שווה, אני לא ראוי, אני לא טוב/חכם/גבוה/יפה מספיק (ותמיד הוא מוצא הוכחות לכך)

זבובשמה- זבוב שמלקה על חטא –אשמתי, בגדתי..לא הייתי צריך לעשות/לומר את זה, הייתי צריכה להשתדל יותר..לא הייתי צריכה לאכול את זה (זבוב פעיל מאד אחרי ארוחה משפחתית).

זבוזולת- זבוב שמחליט איך הזולת צריך להתנהג לחשוב ולהרגיש. הוא צריך להבין אותי, הוא צריך להתנהג יפה, הוא צריך להפסיק/להתחיל לעבוד, הוא צריך לשמור על עצמו וכן הלאה..זה זבוב שיש לו תמיד עצות לאחרים.

זבוביזבוז- זבוב שאומר לך כל הזמן שאת/ה מבזבז/ת  /כסף/כוחות/חיים (הוא יכול להיות שעון מעורר טוב להפסיק לצפות בטלוויזיה למשל)

אזזזיבוב- זבוב שעסוק במחשבות על העבר – אז היה הרבה יותר טוב..פעם..אם רק הייתי אז..לו רק היינו אז חושבים על..היינו צריכים לקנות את הדירה ההיא..(זבוב שגדל מחרטות וגעגועים).

זבובהבלה- זבוב הבהלה- משדר אותות סכנה תמידית.. מה יהיה ? מה יקרה? עסוק בלהפחיד..הצילו! גם הפחד מפחיד אותו..

זבובטוח- זבוב שאומר לך כל הזמן שזה חייב להיות ב100 אחוזים ודאי/מוצלח. אחרת לא כדאי, זבוב שרואה טעות כאסון.

זבובירוס- זבוב שמדאיג אותך במחלות..השיעול הזה סימן לשחפת.

זבובבירבור-זבוב שמפטפט לך בראש על שטויות. (כל אחד ומה שהוא קורא שטויות- הם נתנו לנו צ'ק כזה לחתונה, אז אנחנו ניתן להם צ'ק כזה, לא, אבל אם ניתן להם צ'ק כזה אז בברית הם יתנו לנו צ'ק כזה..אבל לבת מצווה הם נתנו..וכן הלאה)

זבובי לבול- זבוב שמפריע לך לשמוע את הקול הפנימי שלך וכל פעם משנה את עמדתו, עמדתך .הפזמון החוזר שלו- זזה לא זזה. זזזה אולי זזזה.לא..זזה זזה ..לא.. וכן הלאה.

זבוביקורת- מבקר כל דבר ומתקן- ככה לא מתנהגים, ככה לא עושים, ככה לא..

זבובודק- חוזר ובודק שהידיים נקיות , שזוכרים מה לומר, שסגרתי את הדלת וכן הלאה. "אני צריך לבדוק" זה הפזמון החוזר.

זבוביעוס- מכריז החלטות גורפות ומדכאות- אין אף אחד בעולם שאוהב אותי.  אף-פעם לא אצליח, בחיים לא אזכה ל.. וכמו שאומרים אף פעם אל תגיד אף פעם.

זבוביעוס פורטה- הכול קורה לי!  זה הגורל שלי. רובצת עליי קללה!

זבוב המיה- זבוב שנולד בפולניה והתאקלם מצוין בקרב הזבובים הארצישראליים. זה זבוב שדואג "מה יגידו" ובעקבות זה גורם לבעליו להימנע משיתוף ולשמור על פה סגור. 

אפשר למיין את הזבובים גם לפי 3 העניינים[1]. כל הזבובים שמדברים על עבר/עתיד ודברים שאין לנו שליטה עליהם, שייכים לעסק של אלוקים. כל הזבובים שמדברים על מחשבות והתנהגות הזולת, הם בעסק של הזולת.

כל זבוב יש לו 2 מטרות, לזמזם לך במח עם החומר שלו- דאגה, האשמה, ביקורת, כי זה מה שהוא יודע לעשות ומזה הוא ניזון ובלמצוא הוכחות שהוא צודק כי זה מה שמקיים אותו. לכן ברגע שאתה שלוו ומבסוט, יש סיכוי גדול שאיזה זבוב יתעורר רעב ויחפש את האוכל שלו, יחפש מבין ים המחשבות שעוברות בראשך מחשבה מהסוג שהזכרנו ויתביית עליה כמוצא שלל רב, מה שיוצר התמכרות ואובססיות..

ומה איתך? אתה צריך לזכור שמדובר בזבוב כשאתה נכנס למתח מדאגה או מחשבה שלילית כל שהיא.  האפשרות שבידך וזה עניין של תרגול , ברגע שאתה נכנס לתחושה שלילית לעצור רגע להקשיב ולומר אוקי יש פה זבוב.

יש כאלה שעובד בשבילם פשוט להעיף את הזבוב, לגרש אותו.. לך מפה! זוז זבוב! יש הרבה שהזבובים העקשניים שלהם חושבים שכשמעיפים אותם פשוט עשו להם רוח ותו לא, והם חוזרים מיד. לכן הגירוש לא בהכרח עוזר.

דרך מצוינת להזיז את הזבוב מטווח התודעה היא פשוט לומר לו תודה ושוב תודה ממש לרסס אותו עם תודה עד שנעלם..[2]

 ואפשר גם להעמיק ולתת לו תשומת לב כדרך שמתעניינים בילד קטן (גם שהוא מעצבן), ולהיפגש איתו. שלום זבוב.  לבחון לאיזה מין הזבוב שייך..לדוגמא עוברת לך מחשבה –אין אף אחד בעולם שאוהב אותי..איזה זבוב זה? זבוביעוס, כן מה אתה אומר אה באמת? אין אף אחד בעולם שאוהב אותך? ככה אתה חושב? כן, למה? אה אני מבינה..לנהל איתו שיחה ולמצוא בהגיון דברים שיסתרו את הטענה שלו. ברגע שהוא מקבל תשומת לב עם טענות הגיוניות שסותרות את מה שהוא מאמין בו הוא נוטה להתרכך ולהתפוגג.

אפשרות נוספת ויעילה מאד, היא The Work [3]. באפשרות זאת לוקחים את הטענה של הזבוב, טענה אחת בכל פעם ועושים חקירה של הטענה הזבובית שלו.  שואלים את הזבוב 4 שאלות ומוצאים היפוכים לטענה שלו. זה מאד דומה לאפשרות הקודמת, רק יותר מובנה וכאן גם נתבונן על התחושות הפיזיות והרגשות שלנו כיצד הם מושפעים ממעשה הזבוב.  מחקרים מוכיחים את השפעת המחשבות שלנו על תפקוד המח. מחשבות שליליות משחררות כימיקלים שלילים במח ומחשבות טובות, כימיקלים טובים ומכאן ההשפעה על כל הגוף. לכן מומלץ לעשות את ה'עבודה' הזאת ולא לתת לזבובים לשלוטJ

 ניקח את זבוביעוס-(אף אחד בעולם לא אוהב אותי). ונחקור אותו בעזרת

4 השאלות של ביירון קייטי[4]-

האם זאת האמת?  

(תשובה-כן..אני לבד)

האם אתה יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?

(תשובה-לא..אני לא מכיר את כל העולם)

איך אתה מגיב כשאתה מאמין למחשבה?

(תשובה-בא לי למות, אני מרגיש מכווץ, מר לי בנשמה)

מי תהיה בלי המחשבה? (זה הרגע שבו אנחנו מתקינים למחשבה כנפיים ומעיפים אותה רחוק עד שהיא נעלמת מטווח הראייה.)

(תשובה-לא יודע..הכול בסדר..  אני עסוק בענייני).

השלב הבא הוא מציאת 3 היפוכים ודוגמאות מהמציאות לכל היפוך-

1-אני לא אוהב אף אחד- יש לי הרבה ביקורת כלפי אנשים , בכל אחד אני מוצא מה לא טוב בו, לא סומך עליהם.

2-יש מישהו שאוהב אותי- החתול שלי והשכנה, ונהג האוטובוס ויש עוד כמה..

3-אני לא אוהב את עצמי- יש לי הרבה טענות כלפי עצמי

אז האם זאת אמת שאף אחד בעולם לא אוהב אותך? לא..זו רק מחשבה זה רק זבוב והוא כבר עף..

ההבדל בין אמונה בזבוב, (שהמחשבה שהוא נושא על דגלו היא אמתית), לבין חוסר אמונה בזבוב, היא כמו ההבדל בין כשמישהו זורק לי כדור ואני מוסרת לו בחזרה וחוזר חלילה, לבין להניח לכדור להתגלגל ולהמשיך הלאה.

 מכירים את המחשבה "אבל הוא התחיל?" ואנחנו הייתה בידינו הבחירה להתמסר עם זה ולהתמסר לזה. להיות חלק מהדבר, להיות אחד עם השליליות הזאת.

 או לבחור לפנות לה מקום שתמשיך הלאה, תמיד ישנם אנשים שישמחו לאכול כמה זבובים לארוחת בוקר.

אם מצאת זבובים שלא נמצאים במגדיר שלי..אשמח לשמוע, יומלאהבה!

בתגל

---

[1] לפי ביירון קייטי יש בעולם 3 עניינים( (business-

1- העניין של אלוהים=המציאות= מה בפועל קורה או קרה

2- העניין של הזולת=הוא, היא,הם= מה הם צריכים לחשוב, להתנהג להרגיש =זה עניין שלהם.

3- העניין שלי= מה אני רוצה, מרגיש וכו'.

לפי קייטי בכל פעם שאנחנו מאמינים למחשבות שקשורות בביזנס של אלוהים ו/או של הזולת אנחנו עוזבים את עצמנו וחשים הפרדה וכאב.

[2]  עד לפעם הבאה שהוא יצוץ..כמו שכתבתי המחשבות הן אוטומטית, אין לנו שליטה על הגעתן.

[3] לאתר של ביירון קייטי- .www.thework.com

[4] על השיטה אפשר לקרוא גם באתר של "גשר לנגה"-http://www.gesher2noga.co.il/index2.php?id=103&catId=14

דודה תודה

דודה תודה.

במלון האורחים שנמצא במוחנו ,ישנם אורחים שונים ומשונים, ותיקים וחדשים, יש למשל את הקוטר שמעשן מקטרת ותמיד מוצא על מה לקטר, יש את המבקר שתמיד מצביע איפה צריך לשפר. יש את הספקן, את החשדן ויש עוד רבים וטובים, רק שהפעם אני רוצה להתייחס לחברה היקרה תודה, חברה חביבה במלון האורחים שנמצא בתודעה שלנו.. תודה..אה.. תודעה.

פעם לפני הרבה שנים, בחיפושי אחרי שמחה, הלכתי ל"פסיכולוגית מהעידן החדש", כמו שחברה שלי שהמליצה עליה, הציגה אותה. ובאמת היא קיבלה אותי בבגדים לבנים "חדשים", חדר מואר "חדש "במיוחד ואווירה וקול פסטורליים בהתאם. היא אמרה לי שהפסיכולוגיה שלה מתקדמת בכך שהיא מתמקדת בחיובי וביקשה ממני לכתוב מכתב תודה אחרי כל טיפול. תודה בכלל ותודה לה בפרט.

הרגשתי שזו מניפולציה זולה כדי שאחתום אצלה קבע. למה שאני אגיד לה תודה, אני עוד אפילו לא מכירה אותה ובכלל למה שאחפש מה טוב? בשביל זה אני משלמת לה? אני יכולה למצוא מה טוב גם ביתושים וג'וקים, אם לוחצים אותי לקיר. אם כי באופן אישי אעדיף שילחצו את היתושים לקיר וגם לג'וקים אני מאחלת עתיד דומה. בקיצור לא אהבתי את הרעיון בכלל , אבל בכל זאת נשארתי קצת זמן עם התודה הזאתי וגיליתי שלתודה יש כוח שמוצא חן בעיניי..קראתי לזה תיבת תהודה של תודה שמהדהדת.. התחלתי לראות בצבעים..לא הכול שחור...ובכל זאת עזבתי את הפסיכולוגית. אני לא אוהבת שאומרים לי להגיד תודה.

זה כמו הדודות מהילדות שתמיד שאלו בקול צורמני ומנדנד "נו, מה אומרים?" "אמרת תודה?"

והן בטח צדקו..ככה צריך לעשות...

אבל אני קצת נודניקית מכיוון אחר וכשמצפים ממני לטקסט מסוים אז דווקא לא בא לי. בתור ילדה האמנתי שה"תודה" צריך לבוא ממני..אמתי..כשאני ארגיש אותה בפנים ואגיד אותה בזמן הנכון בשבילי..וכך גם בתור מתבגרת וגם אז אצל הפסיכולוגית ההיא.

לפני קצת יותר מ10 שנים פגשתי את לואיז היי על מדף הספרים שלי והייתי קוראת בה שוב ושוב לומדת בעל-פה את הטקסטים של החשיבה החיובית שלה..משננת ככתוב: "הכול כשורה בעולמי". וחוזרת ומשננת "הכול כשורה בעולמי" ותוך כדי שינון שמתי לב שיוצא לי סינון ואני מסננת "הכול קשור רע בעולמי.." באמת הכול קשור רע בעולמי..זה הרבה יותר נכון..אופס..רגע, מה צריך להגיד?

בקיצור לא עבד בשבילי...כי שוב אומרים לי מה לחשוב ומה להגיד.

ועברתי את הקורס בנסים שגם מדבר בחיוב על חשיבות החשיבה החיובית.

ועשיתי דרך עם "דרך האמן" –ספר מומלץ מאד למי שרוצה להוציא לאור את האמן שבתוכו.

ואז הגעתי לקייטי והתאהבתי בה. לא רק בגלל עיני התכלת, אלא בעיקר כי לא שמעתי אותה אומרת לי מה לחשוב ומה להגיד. אילחמדילילה! כמו שקייטי אומרת..

רק צעד אחרי צעד..היפוך אחרי היפוך..התודה התחילה לתקוף אותי..כשלא הייתי מוכנה לה כלל, כשלא התכוונתי לעשות לה טובה לתודה..היא התגלתה במלוא הדרה כמו הזריחה..השמש הפציעה והפצעים נראו באור אחר.

ומשפטים של קייטי כמו- היקום הוא מקום ידידותי והכול קורה בשבילי , לא לי..התחילו לקבל ממשות

התחילו להראות במציאות ולא רק כמילים בספר.

אני שידועה, לפחות לעצמי, בתור מי שתמיד מוצאת סיבה טובה לסבול (ייתכן שזו תוצאה של חינוך פולני מושקע) פתאום נחשפת לאפשרויות חדשות. למוח, שמוצא בקלות אתרים לטעון להתלונן להתאונן לקטר ולטרטר, פתאום יש תמרור עצור בצורה של 4 שאלות והיפוכים..מיי גוד נס ( ככה קייטי באמת אומרת :)

בשלב מאוחר יותר של המסע שלי (שעדיין נמשך, ברוך ה') פגשתי את ההו'אופונופונו , מילה מסובכת לשיטה פשוטה מהוואי, שכמו קייטי ,גם היא מגלה לנו שאנחנו פה כדי לנקות את העדשה שדרכה אנו חווים את המציאות. אחד מחומרי הניקוי בשיטה הזאת, הוא להגיד..נחשו..מה אומרים?...תודה!

ופשוט. בלי להרחיב על מה ועל שום מה,.פשוט לומר תודה..כל הזמן..בלב..כשלא יודעים מה לעשות..כשנמצאים במתח..דאגה..ציפייה.. כשמחשבות מאמללות מתעללות באות..תודה, תודה וחוזר חלילה.. וגיליתי לא פעם שזה עובד כמו "סומסום היפתח"..קוד סודי לפתיחת דלתות/חלונות, מה שצריך..

נפתחת דלת נכנס אור.

ונחזור לברוך ה' שנחבא בסוגריים למעלה..ביהדות היקרה שלנו התודה מהדהדת לאורך כל היום מרגע פקיחת העיניים עם בוקר ועד ערב. כבר שנים שאני קמה עם ברכת "מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". כשלימדתי הייתי שרה את הברכה בדרך לבית הספר, תוך כדי רכיבה על אופניים וממשיכה לברכות השחר ששם מודים על כל צעד ושעל- פוקח עיוורים, מתיר אסורים , זוקף כפופים, מלביש ערומים. כל הדברים המובנים מאליהם.. מאלוהים.. ואני גם אוהבת את הברכות שלפני שנוגסים במזון ואלו שאחרי ששבענו.. הודיה.

ברוך אתה ה' שעשה לי כל צרכי..בעצם היהדות כל הזמן מזמינה אותנו לראות שהעולם הוא מקום ידידותי. להכיר בחסד.

שמעתי את רובין שארמה אומר "הכרת תודה ופחד לא יכולים לחיות באותו חדר".

הפחד מרגיש טוב בחשכה בשכחה..התודה מעוררת ומאווררת, היא המתג שמדליק את האור.

בתור מאפשרת אני מזמינה את המאופשרים שלי למצוא את מקומות התודה בחיי היום יום שלהם, את ההצלחות שלהם ובעיקר את החסד שמתרחש והתרחש בחייהם..כי הוא נמצא חי ונושם והוא מתרחב כשנותנים לו תשומת לב. וכשהוא גדל..הסבל הופך לזבל שנמצא שם רק כדי לדשן את הפרחים, לאפשר את הצמיחה שתהיה איתנה..

במועדון החברים שבתודהעה חיה חברה חייכנית וסמוקת לחיים. לפעמים היא קצת נחבאת אל הכלים ,אולי היא גם שוטפת אותם באותה הזדמנות...בהוקרת תודה ..אז מה אומרים?

תודה שקראתם עד כאן

אוהבת בתגל

batgal ariel