אתמול התקשרה אליי חברה מחו"ל ושאלה אותי האם מסוכן אצלנו, עניתי לה שלא ורק המחשבות שלי מסוכנות. המחשבות לא הפסיקו בשעה 21:00
הפסקת האש שהוכרזה, שחררה אותנו מהחיבור האינפוזי לטלוויזיה ,לעדכונים ,לתמונות, לפרשנים. אך האם היא שחררה אותנו מהדאגה ?
אלו מחשבות
עוברות אצלכם בימים אלו?
גם
בעתות חירום יש לנו את ההזדמנות להשתמש בכלי הנפלא הזה –"העבודה של
ביירון קייטי", כדי לצלול פנימה ולעשות שקט בעולם הפנימי שלנו, לעשות סדר בין
מה שקורה בחוץ לבין מה שקורה בפנים.
דניאלה, חברה יקרה ושותפה לדרך "העבודה", גרה במושב יתד שבעוטף עזה. לאורך כל המבצע, בין אזעקה
לאזעקה, חקרה וכתבה את המחשבות שלה והיא הסכימה שאשתף אתכם, מתוך עולמה, את
הפסקת האש שיצרה בזכות חקירת המחשבות. אז הנה החקירה שלה כלשונה, ימים ספורים לפני שהכריזו על הפסקת האש-
אני עצובה כי,,,,"יכולתי
לאבד אותך!!!!*
לפניי כשעתיים היינו
בבית בני, אשתו ,הבת שלי וחברה, כאשר אנחנו שומעים במערכת הכריזה "צבע אדום"
(אחד מתוך 500 שהושמעו במבצע האחרון ). רצנו לממ"ד, אנחנו כבר מתורגלים סוגרים את
הדלת -דממה בממ"ד ו,,, מחכים לשמוע את הבום-ולפי עוצמת הרעש לנחש,,, "זה
קרוב-זה במושב-זה במושב ליד -או זה באזור",,, הפעם זה היה קרוב מאוד קרוב
"תרתי משמע" -בעלי לא היה איתנו הוא קפץ לחממות לפתוח מים לשתילים של הפלפל
(שהם לא מבינים מה זה "מלחמה"-וכשהם צמאים צריך להשקות אותם גם שהגבול רועש)
וכן,,, זה היה קרוב מדיייי -הקסאם שרק מעל לראשו (אין ממ"ד בחממות) הוא נשכב על
הרצפה עם ידיים על ראשו -ו,,. "בום" הקסאם נפל "קרוב מאוד"
,,, ותודה לאל -בעלי שלם, בריא ללא פגע- חזר אלינו הביתה (לאחר שהגיעו הכוחות שממלאים
את תפקידם במצב כזה).
בעלי בבית כרגע,
שיתף אותנו ברגעים או יותר נכון בשניות הראשונות ש"הקסאם הפעם מגיע אלייך"
המחשבות שעברו לו בראש,,, וזהו- הוא "מנמנם בספה" ואני מביטה בו,,, והוא
בריא ושלם ובכל זאת אני עצובה ולא רגועה -ונכון שאני יודעת בראש שהכול בסדר נפל קסאם
והוא לא נפגע-אך אני מתהלכת חסרת מנוחה ומרגוע כבר שעתיים-
וכמו שאני מקשיבה להוראות
פיקוד העורף בזמן לחימה -בחרתי להקשיב "להוראות "העבודה " והתיישבתי
לשאול את השאלות ולמצוא את התשובות,,, אני יודעת שזה הממ"ד הכי מרגיע והכי מרחב
מוגן שנתתי לעצמי בימי המלחמה בפרט ובשש שנים האחרונות בכלל"
וככה כשאני יושבת בספה
שליד בעלי,מתבוננת בו מנמנם בספה השנייה,,, ואני שניה לאחר ששאלתי "מי תהיי דניאלה
ללא המחשבה -יכולתי לאבד אותך -?" ואני
שומעת את התשובות מגיעות להן לאט לאט,,, אני רגועה, אני אוהבת, אני מתבוננת בבעלי,,,
אני רואה איך המוח יוצר את הסרטים ואיך הגוף לא מבדיל אם זה היה או אם זה יהיה -הוא
חווה מיד פחד והוא הולך ממקום למקום והוא מתוח והוא קם ויושב קם ויושב -וברקע שידורי
הטלוויזיה ואני ללא המחשבה, פתאום חווה איך השידורים בטלוויזיה הם המלחמה - כשאני מתבוננת
בהם אני חווה מתח וכשאני לא מתבוננת בהם אני רגועה -ואז אני אומרת לעצמי,,, וואלה
"לא צריך לחכות להפסקת האש בין מצרים חמאס ומדינת ישראל - פשוט אעשה הפסקת אש
בראשי!!!!!!!!"-
אני מתפעלת ומתרגשת מהחוויה של הרגע הזה שאני!!!!!!!!!! חתמתי
על הסכם הפסקת אש בין המוח שלי לגוף שלי!!!!!!! ואני לא "חאלד משעל-ואני לא מורסי
ואני גם לא ביבי"-ואני מפסיקה את האש שאני יוצרת כאשר אני מאמינה לכל המחשבות
שאני "ממציאה" או שאני שומעת בטלוויזיה על-ידי משהו אחר שהמציא "ואני
יושבת ולוקחת את מכשיר הפלאפון ומצלמת את בעלי מנמנם ואוהבת אותו ואת הרגע הזה שלנו
יחד (בשעות הצהריים)הוא מנמנם אני מביטה בו וחווה את החופש גם כשאנחנו נמצאים בתנאים
סביבתיים של לחימה -שמתקיימת בחוץ ולא בתוכי. אני חווה מה זה להיות בשדה הקרב מבלי
להיות קורבן!!!!
ומהמקום הזה ,,,אני יכולה לראות את ההיפוך של המחשבה
,,,"שיכולתי לאבד את עצמי" ,,,, אם הייתי נקשרת למחשבות שעברו בראשי ומאמינה
להם כאילו הם השמש שזורחת בשמיים כרגע!!ביום שני הקרוב- 26/11 אערוך עם דניאלה שיחה דרך אתר הניו אייג' אקדמי, מוזמנים בשמחה להצטרף-
https://www.youtube.com/watch?v=F3Y8TnYBbK8
